מרוץ שפיר

מה שהביא אותי למירוץ ביישוב הקטן הזה היה הקרבה היחסית לירושלים (כשעה נסיעה, מערבה וקצת דרומה) ונוחות שזה נופל אחרי פסח, בסוף אפריל.

סקירת הקורס

מרוץ שפיר היא תחרות ריצה במסלול מישורי. בגדול, המסלולים עוברים בשדות החרושים של הקהילות הדתיות עין צורים, שפיר ומרכז שפירא. למרות שהמסלולים מתחילים ומסתיימים על הכביש, רוב המסלול עובר על עפר עמוס, בלי שום דבר בסביבה מלבד טבע וכמה מצנחי רחיפה.

כל אחד מהמקצים עובר בלולאה על מסלול שטוח למדי. בעוד שהמסלולים היו בעיקר על עפר דחוס, לא הייתי מסווגת אותם כריצי שטח. האלמנט הטכני היחידים היו להישאר על האזורים הדחוסים ביותר בסימנים שהותירו הטרקטורים וחישוב הנקודות המהירות ביותר בין פניות קרובות.

מקצים

היו 3 מקצים תחרותיים של 10k, 5k ו-2.3k. בנוסף הייתה ריצת אם ועגלה של 1.5k וריצת 500 מטר קהילתית. בפעם הראשונה מניסיוני, הם הציעו זינוק לנשים בלוד 2 דקות לאחר הזינוק הרגיל למקצה התחרותי 🤷🏻‍♀️.

מרוץ ה-10k הכיל שדה קטן אך תחרותי של רצים. ל-10k למשל היו רק 116 רצים בסך הכל, ומתוכם רק 20 היו נשים. והן היו מהירות! 5 הנשים המובילות סיימו את המירוץ תוך פחות מ-51 דקות.

מסלול 10k יצר דמות 8 לא אחידה, סביב שדות ומעבר לאקוויפרים. לא היה הרבה בדרך לנקודות עניין ובקבוקי מים חולקו כל 2.5 קילומטר.

מסלול ה-5k הוא יותר יציאה וחזרה, בעיקר בעקבות נהר לכיש.

מסלול ה-2.3k מסתובב סביב הלולאה הראשונה של המקצים התחרותיים האחרים.

סביבה וחוייה

המרוץ היה מאורגן היטב וידידותי. רוב המשתתפים היו מקבוצות מקומיות, עם כמה משלחות מקבוצות ריצה גדולות יותר באזורים אחרים בארץ. כמו ברוב המרוצים המקומיים ברחבי הארץ, מרוץ שפיר נקראת לזכרו של צעיר שנפטר. תמר אריאל, שאביה נאם בפתיחת טקס הענקת הפרסים, הייתה נווטת בחיל האוויר הישראלי ביחידה קרבית, החיילת הדתייה הראשונה ששירתה בתפקיד זה. היא נספה באופן טרגי בסופת שלגים במהלך טיול בנפאל באוקטובר 2014.

ארגון

ארגון המרוץ על ידי Tri+ והמועצה המקומית היה הגון בסך הכל. המסלול היה מסומן היטב והיו מספיק מים ומספיק אנשים לחלק את המים בכל אחת מהתחנות לאורך המסלול. הצ'ק-אין בבוקר המירוץ עבר חלק למרות שביקשו אישור הודעת SMS שמעולם לא קיבלתי (גם אף אחד בתור מסביבי). התחלתי להתחמם כ-20 דקות לפני תחילת המירוץ, ובערך באמצע הדרך. קלטתי הודעה שזמן ההתחלה יתעכב ב-15 דקות. זה היה מעצבן וכנראה שרפתי קצת יותר מדי אנרגיה עם חימום ממושך כתוצאה מכך.

עם זאת, האכזבה הגדולה ביותר שלי הייתה שלא היו מספיק מדליות למסיימים. סיימתי בערך באמצע רצי ה–10 ק׳׳מ, המקצה הראשון שיצא לדרך. ואחרי שעצרתי את הנשימה חזרתי אל קו הסיום כדי לחפש מתנדב שמחלק מדליות, מתוך מחשבה שהייתי מותש מכדי לשים לב קודם. לרבים, אך לא לכל הרצים היה אחד. כששאלתי נציג מצוות ההפקה הם ענו בנונשלנטיות "הם נעלמו".

לשעשועי הרב, המרוץ הזה היה קטן מספיק כדי שמספר רב של רצים כמוני חזרו הביתה עם גביע קטגוריית גיל אך ללא מדליה של מסיים! יחס הגביעים שהוענקו לרצים היה די גבוה. למעשה, היו רק 3 נשים בקטגוריית הגיל שלי, אז כולם זכו לעלות על הפודיום. עד כמה שזה הפך את הגביע מטופש, אני חושב שזה גם שולח מסר חשוב שאתה מנצח רק בגלל שהופיע!

למרות שהיה קצת קריר לעונה, עדיין הערכתי שהוקמו אוהלים לצל באזור ליד האקספו הקטן מול בניין מועצת הקהילה.

בנוסף לגביעים, הוענקו פרסים למסיימת הגברים והנקבה המובילים בתחרויות 5k ו-10k, כמו גם פרס שהוענק למסיים המבוגר ביותר, שסיים את ה-10k בגיל 77!

במהלך טקס הענקת הפרסים, אחד הזוכים בקטגוריית הגיל לקח את המיקרופון והקפיד לומר שלמרות שסיים עשרות מרתונים ועוד יותר מרוצים קטנים יותר, הוא מחשיב את מרוץ שפיר כאחד היפים.

לסיכום

מרוץ שפיר הוא מרוץ פסטורלי קטן עם מגוון אירועים לכל הסוגים: מהורים דוחפים עגלות, דרך קבוצות בית ספר ועד ספורטאים תחרותיים. המסלול שטוח למדי, אך בעיקר על עפר דחוס, מה שאומר שזוהי ריצת השפעה נמוכה יותר; אולם ריצה בשטח עלולה לגרום לזמנים איטיים מהצפוי עבור אלו הרגילים לרוץ על אספלט.

לא היו לי מספיק מדליות ואולי יותר מדי קטגוריות גיל נראו כמו טעויות טירונים עבור אירוע בשנה ה-12 שלו, אבל עדיין הרגשתי שהמרוץ היה חוויה חיובית בסך הכל.